הכרעת דין בתיק חע"מ 5503-08

1.       כתב-האישום, שהוגש על-ידי הוועדה המקומית לתכנון ובניה זמורה (להלן: "המאשימה") ביום 5.8.08, מייחס לנאשמים עבירה של שימוש במקרקעין בסטייה מהיתר בנייה ובסטייה מתוכנית - עבירה לפי סעיפים 145(א) + 204(ב) + 1 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), לפי תקנות התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), התשכ"ז-1967, ולפי סעיפים 208 + 218 לחוק, וכן לפי סעיף 253(2) לחוק ביחס לנאשם 2.

2.       על-פי כתב-האישום, החל מיום 6.5.08, ולפחות עד למועד הגשת כתב-האישום, עושים הנאשמים במקרקעין הידועים כגוש 5107, חלקה 117, ביישוב קריית-עקרון (להלן: "המקרקעין"), שימוש חורג הטעון היתר בנייה, בלא היתר בנייה ובסטייה מהתוכנית החלה על המקרקעין, בכך שהם משתמשים במקרקעין כבית-כנסת (להלן: "בית-הכנסת").

עוד נטען בכתב-האישום כי הנאשמת 1 (עמותת המתפללים הצעירים, להלן: "העמותה") היא תאגיד המואשם בביצוע השימוש החורג האמור בהיותו בעל הזכויות במקרקעין, בעל היתר הבנייה, המחזיק במקרקעין, המפעיל את המבנה והאחראי לשימוש הנ"ל במבנה; וכי הנאשם 2 (מר שאול דרף) הוא מייסד פעיל של העמותה, המואשם בביצוע השימוש החורג האמור בהיותו בעל ההיתר, בעל הזכויות במקרקעין, מי שאחראי בפועל או מתוקף תפקידו לפעולותיה של העמותה.

3.       הנאשמים כפרו, למעשה, בכתב-האישום והתיק נקבע לדיון הוכחות. בפתח דיון ההוכחות ביום 24.10.10 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה ביחס לעובדות המקרה וכי קיימת ביניהם אך ורק מחלוקת משפטית הנוגעת בעיקרה לטענות "הגנה מן הצדק" של הנאשמים. בנסיבות אלה הסכימו ביניהם הצדדים לטעון בפניי טיעונים משפטיים שעל-פיהם תינתן הכרעת-הדין.

4.       אשר להסכמות העובדתיות בין הצדדים, הרי שניתן לסכמן כדלקמן (ראו גם עמ' 8-7 לפרוטוקול):

א.          בעלי הזכויות במקרקעין הם מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל") ועמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (להלן: "עמידר").

ב.          בית-הכנסת קיים במקרקעין משנת 1956, וזאת מכוח הסכם בין עמידר למשרד הדתות (מוצג במ/1), אשר בו העניקה עמידר למשרד הדתות רישיון לשימוש במבנה המצוי במקרקעין כבית-כנסת (להלן: "המבנה"). הרישיון מתחדש באופן אוטומטי כל שלוש שנים, וזאת ללא תמורה.

ג.            בית-הכנסת מופעל כיום על-ידי העמותה, אשר הוקמה למטרה זו בשנת 2002 (במ/3).

ד.      לבעלי הזכויות במקרקעין, המינהל ועמידר, אין התנגדות כי המבנה יוסיף לשמש כבית-כנסת.

ה.          תוכנית המתאר החלה על המקרקעין מייעדת אותם למגורים, אך המאשימה החליטה בשנת 2006 לאשר שימוש חורג במקרקעין למטרת בית-כנסת ואף נתנה לנאשמים ביום 18.12.06 היתר לבניית גדר שתפריד בין בית-הכנסת לבין החלקה הצמודה לו (במ/7).

ו.            על החלטת המאשימה לאשר שימוש חורג במקרקעין הוגש ערר לוועדת הערר המחוזית מרכז (להלן: "ועדת הערר"). בהחלטתה מיום 26.2.07 (ערר מס' 338/06 - במ/8) קבעה הוועדה כדלקמן:

ועדת הערר לא השתכנעה כי יש משום מטרד ממשי כתוצאה מהשימוש החורג, שאין חולק כי הוא פועל בשבתות וחגים בלבד, מזה עשרות בשנים, ובהתייחס לסוג הפעילות והמרחק בין בית הכנסת לביתו של העורר.

יחד עם זאת, ועדת הערר לא השתכנעה כי קיימת הסכמה ברורה של בעל הזכות בנכס - ממ"י ובפנינו הוצגו מסמכים המראים לכאורה כי בדעת מנהל מקרקעי ישראל להגיש תובענה לסילוק יד של המחזיקים במקום.

הועדה המקומית הבהירה בהחלטתה ובתשובתה כי בטרם יוצא היתר בניה יש לקבל את אישור מנהל מקרקעי ישראל שהוא בעל המקרקעין, וכל עוד לא הומצא אישור כאמור לא ינתן אישור לשימוש חורג. לדעת ועדת הערר יש לקצוב זמן להמצאת אישור ממ"י כך שאם לא יומצא אישור המנהל בתוך 6 חודשים תדחה הבקשה [לשימוש חורג].

ז.           על אף מגבלת 6 החודשים שהוצבה כאמור על-ידי ועדת הערר, אין חולק כי הבקשה לשימוש חורג לא נדונה מחדש על-ידי המאשימה במשך תקופה ארוכה.

ראו בהקשר זה מכתב מאת מהנדס המועצה המקומית קריית-עקרון מיום 29.7.09 (במ/6), שבו סוכמה פגישה בהשתתפות ראש המועצה, מהנדסת המאשימה, נציג העמותה ומהנדס המועצה עצמו. במכתב זה נכתב, בין היתר, כי:

א.      המועצה תמשיך את הטיפול לשינוי ייעוד הקרקע עליה עומד מבנה בית הכנסת ממגורים למבנה ציבור - הכל במגבלות החוק.

ב.      בהסכמת המועצה ו"זמורה" תוגש בקשה מחודשת ל"זמורה" כדי לאשר שימוש חורג לתקופה קצובה עד שישונו המקרקעין ממגורים למבנה ציבור.

דהיינו, במועד זה (29.7.09) טרם הוגשה מחדש הבקשה לשימוש חורג.